סוגי זיכרון – סיכום

מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: סוגי זיכרון

הזיכרון איננו רק שחזור אוטומטי של ידע. הזיכרון שלנו עובד בצורה דומה לקונן הקשיח של המחשב. הוא מצריך לפעמים אסטרטגיה אוטומטי של חומר. ישנם כמה סוגי זיכרון:

1. שחזור ידע– לדוגמה: אם ישאלו אותי איפה הייתי כששמעתי על רצח רבין? או מהי בירתה של מדינת קנטאקי? או מה אכלתי אתמול בערב? ניתן לשחזר ידע קרוב, רחוק, או שחזור של חוסר ידע. אלו סוגים שונים של ידע שניתן.
2. דימיון– כמה חלונות יש לי בבית? אם ילחיצו אותי לענות תשובה תוך חצי דקה, סביר להניח שלא אדע את התשובה. אבל אם אנסה לשחזר את הבית באמצעות דמיון אצליח ב 99% מהמקרים. זה לא שליפת ידע, אלא דימיון.
3. הסקה– מאפשר לנו לענות על שאלות שאנחנו לא יודעים עליהם את התשובה, מתוך הזיכרון והידע הבסיסי שקיים אצלנו.

המרכיבים המרכזיים של הזיכרון

1. 4.      הצפנה/קידוד– הפיכת מידע פיזי (גלי קול, תפיסה חושית) לייצוג של זיכרון. (מסמך וורד שהקלדתי במחשב). עקבת זיכרון
2. 5.      אחסנה– החזקת המידע לפרק זמן ארוך ככל שיידרש. (עשיתי שמירה למסמך במחשב).
3. 6.      שחזור– הפיכת המידע לנגיש בעת הצורך (שליפת המסמך מתוך התיקייה בה נשמר).

אזורים שונים במוח אחראיים לפונקציות שונות: הצפנת הזיכרון נעשית בהמיספרה  השמאלית, ושחזור הזיכרון בהמיספרה הימנית.

שני סוגי זיכרון:

1. 1.      זיכרון לטווח קצר (Short term memory- STM)– זיכרון שמחזיק לפרק זמן קצר ביותר, כ2-3 דקות. הוא מאפשר לנו להתמצא בזמן ובמקום הנוכחיים ולהבין את העולם, בעיקר כשמדובר בשפה. הזיכרון הזה מאפשר לנו נגישות למידע שימושי. פרטי המידע ב-STM הופכים מהר מאוד ללא רלוונטיים. יש לו יכולת הכלה קטנה מאוד. מילר קרא לקיבולת של ה STM – Magic number 7- כלומר, שאנחנו זוכרים פחות או יותר 7 פריטים.

את ה STM אנחנו מקודדים לפי קידוד פונולוגי= קידוד עפ"י צליל, וכן ע"י קידוד ויזואלי= קידוד עפ"י מראה עיניים- כאשר מדובר במידע לא מילולי. הקידוד הפונולוגי נעשה בהמיספרה השמאלית (אזורי ברוקה וורניקה) והקידוד הויזואלי נעשה בהמיספרה הימנית.

אחסנת המידע ב STM- נעשה בתהליך שנקרא chunking- בו אנחנו מקבצים את המידע לגושים ובכך ניתן לזכור יותר פרטים. כאשר נכנס מידע חדש, המידע הישן הולך לאיבוד. גם אם לא נכנס מידע חדש, ולא דאגנו להעביר את המידע לזיכרון לטווח הארוך, המידע נעלם.

שליפת המידע מה STM-  מדובר בשליפה לא חכמה: מעבר מפריט אחד לשני עד למציאת הפריט הרלוונטי. גם לאחר מציאת הפריט הנכון, אנחנו נמשיך לחפש בזיכרון. איך מעברים מידע מה-STM  ל-LTM? קודם כל, ישנה נקודה חשובה שהיא שאין אפשרות למידע להגיע ל-LTM מבלי לעבור ב-STM. ה-STM  הוא מוגבל במקום שלו אך ה-LTM  לא מוגבל.  ה-STM  הוא ה"שער הראשי" ל-LTM. אנו מעברים בניהם מידע באמצעות שינון, חזרה- REHAERSAL-  המטרה היא לשמר את הדברים.

2.      זיכרון לטווח ארוך (Long term memory- LTM)

כדי לשמור דברים לטווח ארוך, יש צורך להעביר אותם דרך הזיכרון לטווח קצר קודם לכן.

אנו מעברים בניהם מידע באמצעות שינון, חזרה- REHAERSAL-  המטרה היא לשמר את הדברים.

הקידוד ב-LTM מתבצע באמצעות המשמעות, הקידוד פה הוא לא של הדברים המדויקים- מילה במילה אלא של המשמעות של הדברים. הקידוד לפעמים הוא לא של דברים ספציפיים אלא של המשמעות ולא לפי צליל או תמונה. הדרך לקודד בצורה יעילה יותר היא להוסיף מידע משמעותי- אסוציאציה. ככל שהקידוד מפורט יותר כך העקבות של הזיכרון הם מובחנים וספציפיים, דבר שמקל על השליפה. ככל שאנחנו יוצרים זיכרון יותר מורכב, כך יהיה לנו יותר קל לשלוף.

שליפת המידע–  כשאנחנו שוכחים משהו זה לא בגלל אובדן אינפורמציה אלא בגלל שיש קשיים בשליפה. יש מחסום בשליפה. לכן נכנס עניין האלצהיימר- לפעמים הם זוכרים ולפעמים לו. הקושי הוא אינו בזיכרון אלא בשליפה שלו. ככל שיש לנו יותר רמזים, הקידוד היה יותר מפורט ככה יותר קל לנו לשלוף את המידע להיזכר בו.

הפרעות לשליפה-  שני סוגי מקרים וסיבות לכך:

1.  PROACTIVE INTERFERENCE- המידע הישן מפריע לשליפה של מידע חדש
2. -RETROACTIVE INTERFERENCE המידע החדש מפריע לשליפה של המידע הישן

אחסנה– צריך לבדוק מה קורה כשיש פגיעה. האיבר שנפגע מהר מאוד ממחסור בחמצן במוח הוא ההיפוקמפוס. פרק הזמן של אותו 'בלאק אאוט' נהיה גדול יותר. זה תלוי בפרק הזמן של איבוד ההכרה.

זה מוכיח שכנראה ישנם כל מיני תהליכים של עיבוד הזיכרון. זה לא נעשה פתאום, הופך מ-0 ל-1. התהליך נעשה כל הזמן וככל שהוא נעשה ליותר זמן כך הזיכרון נשמר. ועובר עיבוד מחדש כל פעם. למרות שאנו יודעים שההיפוקמפוס הוא המחסן של הזיכרון, המחקרים מראים שההיפוקמפוס קשור פחות לאחסנה אלא יותר לתהליך של גיבוש הזיכרונות. אחרי שהזיכרון כבר גובש בהיפוקמפוס, הוא יכול להישמר מחוצה לו. יכול להיות באופן תיאורטי מצב שיש פגיעה בהיפוקמפוס, ולא כל הזיכרונות הלכו לאיבוד.

Flashbulb Memory– התופעה שבה אנחנו שולפים מהו מהזיכרון הרחוק בצורה מדויקת. כמו למשל- איפה היית כששמעת על רצח רבין? רוב האנשים ידעו לענות על כך. זה לא באמת זיכרונות טהורים. אבל ברגע שהזיכרון מלווה ברגש חזק, אז התמונה שנשארת בזיכרון היא הרבה יותר חזקה.

אובדן זיכרון ואמנזיה

אמנזיה– ירידה סלקטיבית בתהליכי הזיכרון כאשר רמת האינטליגנציה נותרת ללא שינוי. משמעות: ירידה אינו אומר משהו דרסטי בהכרח, אלא הירידה סלקטיבית. לא כל הזיכרונות נעלמים ביחד. נושא האינטליגנציה מפריד את האמנזיה ממקרה של פיגור שכלי. רוב האמנזיות הן כתוצאה מאירוע מוחי.

שני סוגי אמנזיה: 1.  Anterograde–  שכחה וקושי ברכישה וזכירה של מידע חדש.

                              2. Retrograde–  שכחה של מידע שנרכש לפני הפגיעה.

כדי לבדוק מתי התרחש האירוע שהביא לאמנזיה, צריך לקחת משהו קבוע בחייו של המטופל, ולבדוק מתי התרחש האירוע המוחי באמצעות שאלות לגבי אותו אירוע קבוע. כמו למשל- מה קרה בין שני אנשים בסדרה יומית ? אם האדם נעצר בזיכרון שלו ברגע מסוים אז מדובר ברטרוגרייד אמנזיה.

סוגי זיכרון נוספים: (מעין תתי סוגים של הזיכרון לטווח ארוך)

1. זיכרון אפיזודי– זיכרון שמכיל אינפורמציה שהיא ספציפית לזמן ולמקום. (מי המרצה שלכם לפסיכולוגיה?)
2. זיכרון סמנטי– מכיל את הידע הכללי שלנו על העולם, אינפורמציה שאינה תלוית-הקשר. (מי היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל?)
3. זיכרון דקלרטיבי– זיכרון של אירועים או מידע שניתן להביע אותם וניתן לדבר עליהם. לרוב האדם לא יזכור מתי דיברו איתו עליו, זה ידע הצהרתי, מילולי. (היה לי חם במבחן במדעים)
4. זיכרון פרוצדוראלי– עוסק ביכולות/ מיומנויות. הזיכרון הפרוצדוראלי נשמר לכל החיים. (לרכב על אופניים). זה סוג הזיכרון שיפגע בדמנסיה (ירידה בתפקוד קוגנטיבי ובעיה בזיכרון).

הפגיעה בזיכרון הפרוצדוראלי הוא המבדיל בין אמנזיה לדמנסיה.

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה