בעיות בפילוסופיה של המוסר: בין תועלתנות כלל לפרט

בעיות בפילוסופיה של המוסר: בין תועלתנות כלל לפרט

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

בין תועלתנות כלל לפרט:

ביקורת על תועלתנות פעולה:

  1. התיאוריה ממליצה על מעשים לא הוגנים ובלתי צודקים (למשל להרוג חף מפשע כדי למנוע מהומות אלימות).
  2. התיאוריה ממליצה על פעולות סודיות ואף על שמירה בסוד של התיאוריה עצמה (כדי שכל השאר יתחשבו בתועלתן פעולה, והוא גם יהנה ממה שחוסכים לו, וגם לא יחסוך בעצמו, למשל).

תשובה על זה תהיה שאין בדוגמאות אלו משהו שפוגם בתיאוריה – אכן לפעמים זה עדיף, כי התיאוריה בכללה מרבה את האושר בעולם.

  1. תועלתנות פעולה אינה אפשרית, שכן לא יהיה אמון כלל בין החברים בה. ברור לפיה שאם קורה משהו שמצדיק זאת, אזי יש להפר פעולה, ולכן אי אפשר לנהל כך חברה של בני אדם (אדם לא יוכל להאמין בלב שקט לרופאו שהוא מנסה לרפא אותו, ולא להרוג אותו כי הוא הגיע למסקנה שזה מה שנדרש בגלל תועלת הכלל).

ביקורת על תועלתנות כלל:

  1. אין כלל הבדל בין שתי התורות של התועלתנות. למשל, תועלתן כלל לא יגיד שאסור ללכת לנופש כי מה יקרה אם כולם יבואו איתי, אלא יגיד שיש להתחשב בכך שלא כולם יבואו, ורק הוא יעשה את זה. כלומר, בעצם הפעולה שהוא ינקוט זהה בדיוק לתועלתן פעולה.

התופעה הזו מכונה ע"י דיוויד ליונס "גורם סף" – יש בעיה בכלל או בפעולה רק מסף מסויים של תוצאות מצטברות, שרק ממנו והלאה יש בעיה. עד לסף הזה התועלתנות תמליץ לא ללכת לפי הכלל, אלא לפי התועלת שבהליכה שלא כמו הכלל.

אם כך, אז יש לנו שתי בעיות עם התועלתנות:

  1. היא בלתי הוגנת,
  2. היא לא מאפשרת חיי חברה סדירים.

מכאן הוגי התועלתנות-כלל יכולים ללכת לכיוונים שונים:

  • לטעון לתועלתנות כלל שלא קורסת חזרה לתוך תועלתנות פעולה, כי עדיף בכ"מ לקיים את הכללים, גם אם במקרה הספציפי הזה האושר לא נשכר מזה, בחשבון הכללי הוא כן.
  • לומר שעדיף לנקוט עדיין תועלתנות כלל, כי יותר קל לחשוב על קוד אתי, על כללים קבועים, מאשר על כל מעשה ומעשה בנפרד.

הוגי הקוד המוסרי התועלתני מתקרבים לדיאונטולוגיה.

תועלתנות מוסברת דרך שלושה עקרונות יסוד

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: