מונחים בתולדות המוסיקה המערבית: בלדה
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
בלדה
מהמילה הלטינית ballare, לרקוד.
סוג שירי עם הידוע באירופה מאז ימי הביניים. משלב אלמנטים דיבוריים/סיפוריים, דיאלוגים דרמטיים וליריקה.
במקור הכוונה לדירי עם אך במאות ה-18 וה-19 אבדה משמעות זו.
הבלדה בצורתה נשארה עקבית לאורך מאות שנים, הועברה בע"פ ללא כתב יד מקורי וסמכותי. לכן לכל בלדה יש גרסאות מרובות, הן לטקסט והן למנגינה.
הטקסטים הם על נושאים עממיים המערבים גורמים אנושיים עם גורמים על טבעיים בפעולה שהיא לעיתים טרגית, לעיתים הרפתקנית, ולעיתים קומית. הבלדה מתמקדת באפיזודה אחת: מפגש אהבה, אירוע היסטורי מסוים כאשר העובדות בו מעוותות ע"י דעה משוחדת, רכילות או דברי כפירה.
בלדות נרטיביות: באופן אידיאלי הן מתקרבות לדרמה היות ולב הבלדה הוא הדיאלוגים. בין הדיאלוגים ניתן למצוא שורות או בתי פזמון שהם באורים או הערות.
המלודיות: המנגינות בבלדה מכתיבות את מבני המשפט. הפזמונים עצמם הם מעין כניעה של המילים למנגינה, כלומר כאשר המנגינה נמשכת למרות שאזלו המילים ממלא אל החלל המילולי טקסט מגובב. לדוגמא:
There was an old man who lived in the west dandoo dandoo
הדיבור/דקלום מתנגד ל"ביותו", לכליאתו בבתים סדורים ומכאן בא הצורך לעבור לג'יבריש.
הבלדה בגרמניה היא תכופות חיקוי או תרגום של הבלדה האנגלית המסורתית. טכסטים אגדיים, חילוניים, נושאים לאומיים, על טבעיים, או טרגיים.
