פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: יישוב בין תיאוריית הדיסוננס לתיאוריית התפיסה העצמית
הניסוי הנ"ל מראה כי תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי היא זו שעומדת בבסיס התהליכים שסקרנו עד כה. עם זאת, יש לשים לב לאירוניה: הסקת מסקנות עומדת בבסיס הניסוי שמוכיח את נכונות תיאוריית הדיסוננס – הנבדק חווה את העוררות שלו ומסיק ממנה לגבי העמדות שלו ("קיבלתי כדור הרגעה ולכן העוררות נובעת ממעשי השגויים"). לפיכך, נראה כי תיאוריית התפיסה העצמית אמנם לא מספקת הסבר מדויק לתופעה, אך היא כן מתארת מספר היבטים חשובים באופן שבו ה-Mind עובד במהלך התופעה.
לסיכום, כיום ישנו קונצנזוס בקרב פסיכולוגים חברתיים לגבי כך ששני התהליכים מתרחשים ומשפיעים על העמדות: תהליכים להפחתת דיסוננס מופעלים כשאנשים פועלים בניגוד לעמדות שלהם, בתנאי שהעמדות הנן ברורות לגמרי ובעלות חשיבות גבוהה. לעומת זאת, תהליכי תפיסה עצמית פועלים כשמדובר בעמדות שהנן יחסית מעורפלות או בעלות חשיבות נמוכה. השקפה זו הגיונית מ-3 סיבות:
- הסיבה החשובה ביותר: ההשקפה תואמת ניסויים אמפיריים.
- ההשקפה תואמת את החוויות שאנשים עוברים ברמה היומיומית בהן קיים חוסר-עקביות המוביל לרצון להפחתת הדיסוננס (כשרואים אדם עני לא טוענים שהבדלי המעמדות אינם מוצדקים אלא מתרצים זאת בכך ש"עבדנו קשה בשביל להגיע לאיפה שהגענו" וכו').
- השקפה זו תואמת את הגרסה המקורית של התיאוריה של Bem: תהליכי התפיסה העצמית פועלים רק כשהעמדות הן חלשות, מעורפלות ובלתי ניתנות לפירוש. טעותו היחידה הייתה שסבר כי העמדות שקיימות בניסויי דיסוננס רבים הנן חלשות ומעורפלות ולא חשובות.
למרות האמור לעיל יש לשים לב גם לחסרונות ההשקפה המתוקנת: ההשקפה מתעלמת ממקרים רבים בהם תיאוריית התפיסה העצמית כן משפיעה על עמדות חשובות כגון: האם לתרום לחברה, האם לרמות על מנת להגיע למטרה, האם אדם באמת נהנה מפעילות בה הוא עוסק כל חייו, איזה רגש נרגיש בסיטואציה מסוימת ובאיזו עוצמה. כלומר, למרות שההשקפה המתוקנת עשויה ליצור את הרושם שתפיסה עצמית רלבנטית רק לנושאים שוליים, אין זה כך. התפיסה העצמית משפיעה בעיקר כשהעמדה היא מעורפלת ולא חשובה, אך גם במקרים של עמדה חשובה.
למעשה, הנחות היסוד של תיאוריית התפיסה העצמית תואמות ממצאים נוירולוגיים בנוגע למבנה ה-Mind. לדוג', ידוע שהמוח מאורגן בצורה של מודולים בדידים למחצה (כגון שפה) ושלפחות מודול אחד מתפקד כפרשן: "מעבד" את הפלט של כל החושים, כולל הפעולות של האדם ומפרש אותן.
חיזוק לכך ניתן לראות בניסויי Split-Brain בהן מראים תמונה של שלג להמיספרה הימנית ותמונה של רגל של ציפור להמיספרה השמאלית. כשמבקשים מהאדם להצביע על תמונה שמתאימה לתמונה שראה מבין אוסף תמונות שמונח לפניו הוא עשוי לבחור ביד שמאל (הנשלטת על ידי ההמיספרה הימנית) את חפירה לשלג וביד ימין תמונה של ראש של ציפור. כאשר מבקשים מהנבדק להסביר את בחירותיו הוא לא מצליח להסביר את הפעולות של יד שמאל שכן היא נשלטת על ידי ההמיספרה הימנית שאינה נגישה ל"מודול ההסבר" הורבאלי שנמצא בהמיספרה השמאלית. ניסוי זה מדגים היטב את ההנחות של תיאורית התפיסה העצמית: מודול של הסברים צופה בהתנהגות ומחשב את המשמעות שלה.
