ירמיהו ב' פסוקים א-י"ג (1-13)
ירמיהו מציג בקטע זה את היחסים בין ה' לעם, הוא אומר את הדברים לפני תושבי י-ם.
העבר – העם נאמן לה' וזה משיב אהבה (ירמיהו פרק ב' 1-3):
ירמיהו משווה את יחסי העם וה' כיחסי גבר ואישה, כלה. תקופת הנדודים במדבר הייתה תקופה טובה (כלולות) והעם הלך אחרי ה' למרות הקשיים (למרות שבכתוב מתואר אחרת, ייתכן וזו מסורת שונה או ניסיון רטורי של ירמיהו). ה' גמל על המסירות ו"קדש ישראל לה', ראשית תבואתה"- משמעות המטאפורה היא שכמו ראשית התבואה המובאת לבית-המקדש ורק הכוהנים מורשים לגעת בה, כך רק ה' הוא אדונו של העם ויכול לגעת בו.
תוכחת הנביא (4-8):
אחרי הצגת היחסים האידיאלים מובא ניגוד:
ירמיהו פונה בדבריו אל בית-יעקב וכל משפחות בית-ישראל – אומנם הוא מדבר אל יהודה אך מבקש לכלול את כל העם בכדי להראות שהחטאים נצברים כבר דורות רבים. ירמיהו שואל רטורית בשם ה' "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי?" –מה רע בי שסרתם מדרכי? "וילכו אחרי הבל ויהבלו"(5) הלכו אחרי הבל והפכו להבל בעצמם –טיפשות העם.
העם אינו מכיר טובה לה' שהעביר אותו בארץ מדבר מסוכנת והעלה אותו לארץ טובה (ארץ הכרמל) והוא אף פוגע ברכוש האל ("ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה"- עבדו עבודה זרה). אף אחד ממנהיגי העם לא הוכיח אותו על דרכו ("כהנים אל אמרו אי ה' ותפשי תורה לא ידעוני"– חכמי תורה לא הבינו אותו), הלכו בדרך הרעה וכאן מאשים ירמיהו את הממסד השלטוני בשחיטות.
תגובתו של ה' לחטאים (9-13):
"לכן עד אריב אתכם, נאם ה', ואת בני-בנכם אריב" (9) – משמע דיון משפטי עם העם. העם לדורותיו נאשם בכפיות טובה והנביא מציע להם לחקור בארצות אחרות (איי כתיים, קדר) ולראות כיצד לא נשמע כדבר הזה שעם ממיר אלוהי אמת באלוהי שקר. הנביא קורא\טוען שהשמיים משתוממים על טיפשות כזו- השמיים ראו הכל וקשה להפתיעם- אך עם ישראל מצליח.
ה' מדומה ל"מקור מים חיים" אותו העם עוזב לטובת "בארות נשברים אשר לא יכילו מים" –בארות ריקים וחסרי תועלת כמו האלילים.
אמצעים ספרותיים בירמיהו פרק ב':
- מטאפורות. יחסי בעל ואישה בין ה' לעם, ראשית התבואה במטאפורה ליחס ה' לעמו, האמונה באל כמקור מים חיים מול הבארות השבורים של האלילים.
- שאלות רטוריות. ("מה מצאו אבותיכם בי עול?"(5), "ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים?" (11)).
- תקבולת: "בארץ לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם" (6) – תקבולת נרדפת.
- ניגודים. בין חסד האל לכפיות הטובה של העם. מצבה הטוב של הארץ בהתחלה מול טומאתה של היום. המדבר מול ארץ הכרמל. האמונה האמיתית מול אמונת השווא באלילים.
- כינויים. האלילים מכונים "הבל", "לא יועילו", "לא אלוהים", "בארות נשברים".
–
הסיכום הקודם: ירמיהו פרק א' | הסיכום הבא: ירמיהו פרק ז'
חזרה אל: נביא ונבואה (ספר ירמיהו), סיכומי מלכים ונביאים, כל הסיכומים לבגרות בתנ"ך.
