תולדות האמנות – סיכום: אונורה דומייה – ניתוח יצירות

תולדות האמנות – סיכום: אונורה דומייה 

תולדות האמנות – סיכומים

אונורה דומייה ( 1808-1879)

דומייה נחשב לאמן פוליטי-חברתי שתיאר ביצירותיו בעיקר את מעמד הפועלים העירוני, בסצינות ריאליסטיות שממחישות את חייהם הקשים ואת מצבם הירוד. עצם הצגת הנושאים האלה היא חדשנית ביותר, משום שהוא תיאר את המעמד הנמוך ביצירות אמנות, שכידוע, בתקופה זו נשמרו רק לנושאים ולדמויות מההיסטוריה והמיתולוגיה.

השקפתו של דומייה על החברה הצרפתית בת זמנו

דומייה משתמש באמנות כדי למסור מעין דיווח יומיומי שוטף של התקופה, כמצבים שהם תוצאה של המהפכה התעשייתית שהביאה לקיטוב בין המעמדות. באמצעות יצירתו מבקש דומייה לעורר את דעת הקהל לפערים במעמדות של החברה הצרפתית. מצד אחד הוא מציג את מצוקתם של פשוטי העם בחיי היומיום שלהם, ומצד אחר הוא מעביר ביקורת נוקבת ולועג לחשיבותם ועליונותם של אנשי הבורגנות והמעמדות הגבוהים, ומציג אותם באור מגוחך ועלוב. אלה מתבטאים בקריקטורות, שהתפרסמו בעיתונות.

דומייה נחשב לאבי הקריקטורה המודרנית. הוא השתמש בטכניקת ההדפס – הליתוגרפיה – כדי ליצור קריקטורות בעבור העיתונות.

הקריקטורה היא ציור או סרטוט המתאר אדם או מצב בצורה מופרזת, מובלטת ומעוותת, כדי ליצור רושם מגוחך ונלעג. זהו רישום שנון ועוקצני המתאר אדם או מצב בקווים האופייניים להם.

הקריקטורות של דומייה הן בעיקר בעלות מסר פוליטי וחברתי, ומטרתן להביע ביקורת על שחיתות השלטון ותופעות שליליות בחברה.

מאפייני יצירתו של דומייה

• נושאים הלקוחים מהמציאות העכשווית והיומיומית.

• הכנסת דמויות מן המעמד הבורגני והנמוך לציור, במקום מעמדות עליונים לפי חוקי האקדמיה.

• יצירות בעלות מעורבות חברתית חזקה.

• שימוש בסגנון קריקטוריסטי ונלעג.

• הדגשה של אלמנטים מכוערים או מעוותים של המציאות.

* בתערוכה, 1862 , צבעי מים, פחם ועיפרון

הנושא

דומייה מתאר מקבץ צפוף של אנשים הבאים ל"סלון " להתבונן ביצירות אמנות המוצגות בצפיפות על הקירות. הוא מציג את המתבוננים, אנשי החברה הגבוהה, באופן קריקטוריסטי, כאנשים שאינם מבינים דבר ב אמנות, ומתקרבים לציורים עד שהם נוגעים בהם באפם, שהרי כך אי אפשר לחוות חוויה אמנותית.

הבוז והלעג שבהעמדת האנשים מול היצירות הם כלי בידי דומייה לביקורת חברתית נוקבת, נגד עליונותם המעמדית האנינה של אנשי הבורגנות.

הדמויות

הדמויות אינן מוצגות כאנשים חכמים, אלא כמלאי חשיבות עצמית והערכה עצמית המבוטאת בהגזמה ובעיוות, כדי להבליט את תכונותיהם השליליות.

הקו

הקו הוא אמצעי הביטוי העיקרי, אך יש גם כתמיות. יש רישום ריאליסטי של תווי הפנים, ותיאור של קימורי הגוף באמצעות קו מיתאר ברור וחד. ההגזמה נועדה להדגיש את המסר החברתי הלעגני כלפי אנשי החברה הגבוהה, והצגתם כחסרי הבנה באמנות.

* הכובסת, 1860 , שמן על עץ

המציאות החברתית ביצירה

דומייה מתאר מצב של עוני וקיטוב חברתי. הוא התבונן מקרוב על מגוון של פעילות מחיי היומיום של העם הפשוט, כגון " הכובסת"  ותיאר דמויות שהגיעו למצב של עוני.

תיאור הנושא

הכובסת ובנה הקטן שבים לאחר יום עבודה קשה של כביסה בנהר. האם ובנה מתוארים בראש גרם המדרגות, לאחר טיפוס קשה בהן. האם כורעת תחת משקלה הכבד של הכביסה הרטובה, הנמצאת בתוך צרור גדול, שאותו היא מחזיקה ביד אחת, וביד השנייה היא אוחזת בידו של בנה הקטן,שמחזיק מחבט כביסה מעץ. דומייה אינו מתאר ביצירה את פעולת הכביסה עצמה, אלא את הפעולה שלאחר סיום עבודת הכביסה, כאשר הכובסת נאבקת תחת משקלה הכבד של הכביסה הרטובה.

האישה הכורעת תחת כובד הכביסה הופכת לסמל של האנושות הסובלת. האם ובנה נראים יגעים מיום העבודה הקשה, כפופים מכובד הכביסה ומעייפות. הם לבושים בגדים מרופטים, המעידים על העוני. הנהר מתואר מתחתיהם, ונוף עירוני בבתים מוארים מעברו השני. החיים הקשים והעגומים של האם ובנה מוצגים באופן סימבולי, כניגוד לחייהם הנוחים של המתגוררים בבתים הגדולים המוארים מן העבר האחר של הנהר. הכובסת היא גם תיאור ריאליסטי של זמנה וגם סמל לחיי עוני וסבל.

דומייה מתאר אם ובנה כדי להדגיש ולהמחיש את מצב העוני העובר מדור לדור. הדמויות בוהות לתוך המדרגות שלפניהן, שותקות, אינן מדברות זו עם זו ומכונסות בתוך עצמן. כל אלה משקפים היטב את ההרגשה שלהן ואת השלמתן עם מצב העוני והחיים העלובים.

אמצעים אמנותיים

קומפוזיציה סגורה. הנושא של היצירה נמצא בה במלואו, למרות זאת יש קיטוע חד של הנוף, שיוצר קומפוזיציה פתוחה, אך המטרה הייתה להתמקד באם ובנה ובסבל שלהם.

הצבעוניות עכורה, שימוש בגוונים כהים של חום שיוצרים אווירה מחניקה, חשוכה, של דיכאון וחוסר תקווה.

יש ניגודי אור-צל. האור בוקע מהבתים המוארים מעברו האחר של הנהר, ונופל על מי הנהר באור עמום המעיד על שעת ערב מאוחרת, גורם לטשטוש הדמויות ויוצר אווירה קשה וקודרת, המביעה ייאוש ודיכאון.

התאורה משקפת את מצבן של הדמויות ועוזרת להתמקד בדמויות הראשיות.

הסגנון ריאליסטי: זהו אירוע מחיי היומיום של מעמד הפועלים על רקע המהפכה התעשייתית.

הדמויות מתוארות מעט בהגזמה, כדי להדגיש את מצבן העלוב.

ראה גם: אונורה דומיה – קרון המחלקה השלישית

להבין את חלומות יוסף עם פרויד

יוסף ידע מצוין לפתור חלומות של אחרים, אך את משמעות החלומות שלו לקח לו כל חייו לפתור. זיגמונד פרויד מסביר מדוע.

עוד דברים מעניינים: