תולדות האמנות – סיכום: הרנסנס הוונציאני

תולדות האמנות – סיכום: הרנסנס הוונציאני

תולדות האמנות – סיכומים

עד המאה ה-15 הייתה ונציה קרובה מאוד בסגנונה ובאומנותה לאמנות הביזאנטית, במהלך המאה ה-15חודרת אליה השפעתם של אמנים כגון: דונטלו, מנטניה והאמן הסיציליאני אנטונלו דה-מסינה אשר הביא עמו לוונציה את טכניקת ציור השמן, טכניקה אשר דחפה את הציור הוונציאני קדימה, ציור אשר ייחודו בעיצוב האור ובצבע.

המאפיינים של הציור הוונציאני הם:

  1. ישנה חשיבות לנוף, הנוף מקבל טיפול וחשיבות בניגוד לאמנות בפירנצה בה הנוף מהווה רק רקע לאדם
  2.  הצבע הוא מרכיב עיקרי בתמונה, תפקיד הצבע בפירנצה היה ליצור קו רישומי, להבליט נפח ויצירת אווירה. בוונציה הציור כתמי, הצבע חריף ועשיר מאוד, האמן משאיר "כתמי מכחול", הצייר עובד בצבע סמיך, ומשתמש בניגודים של חם קר וצבעים משלימים כדי ליצור ניגודי אור-צל.
  3. במקום קומפוזיציה של מישורים, הציור מבוסס על אלכסונים היוצרים תנועה, חלל ועומק.
  4. בוונציה נראית השפעה של הציור הפלמי – תיאורים ריאליסטים, השפעה של האמנות המזרחית – אורנמנטיקה ודמיון מה שיוצר יצירות דמיוניות וחושניות לעומת האמנות השכלתנית בפירנצה.
  5. בוונציה ישנו ניסיון להתרחק מהפיסול וצורותיו הנפחיות – בניגוד לפירנצה.

כך שהציור הוונציאני כתמי, צבעוני ומלא רגש לעומת הציור השכלתני והקווי של פירנצה.

האמנים הבולטים הם: ג'ורג'נה, טיציאן וטינטורנטו.

ג'ורג'נה 1477 1510:

היה משכיל והומניסט, צייר ציורים קטנים בהזמנת פטרונים, אך לא סיים חלק גדול מיצירותיו.

נחשב לאמן ייחודי אשר בישר על כיוונים חדשים באמנות המערב, נושאי תמונותיו חורגים מהמקובל, הוא משלב את דמויותיו בנוף באופן מיוחד.

ג'ורג'נה נהג להניח את הצבע ישירות על הבד ללא רישומי הכנה מדוקדקים, ויצר ע"י משיכות מכחול עזות פסיפסים של כתמי צבע.

* הסערה, 1509-10, שמן על בד, 83X73 ס"מ

בתמונה שלושה מישורים, האחד שמים המכוסים בעננים כבדים ובהם מתרחשת סערת ברקים. השני – בתי הכפר, הגשר, הנחל והעצים והשלישי בו שתי דמויות: אישה המניקה תינוק וחייל. (בבדיקה של הציור התגלה כי לפני ציור החייל, צוירה דמות אישה עירומה, מה שמעיד כנראה כי היצירה היא תמונת נוף ולא תיאור של אירוע)

הדמויות אינן מבצעות כל פעולה, הנוף שולט בתמונה, והדמויות הן חלק מהנוף.

ייתכן וכי לתמונה ישנה פרשנות סמלית: האם המניקה = חסד ורחמים, העמודים= עוז הרוח.

יש כאן התייחסות לתנאי מזג האוויר המשתנה, את כל היצירה אופפת אווירה של סערה הממשמשת ובאה, זהו הרגע שלפני הסערה.

אין אנחנו יודעים מיהן הדמויות. ייתכן ודמות האישה המניקה מתייחסת לדמותה של מדונה המניקה את ישו, או דמות עירומה בטבע וכך היא מתחברת לעולם העתיק.
החייל נראה עומד קפוא במקומו ומהרהר בשקט באמצע הסערה, ייתכן שהסערה המתרחשת בטבע היא מקבילה לסערה המתרחשת בליבו בעת התבוננותו באישה העירומה.
טיציאן 1488 1576:

ממשיך דרכו של ג'ורג'נה, מקום מגוריו היה ונציה, אך הוא הרבה לנסוע ברחבי אירופה. הוא זכה לכבוד ועושר בימי חיוו ואף קיבל תואר אצולה.

בנעוריו למד בסדנה לפסיפס, לאחר מכן עבד בסדנתו של ג'ובני בליני שם הכיר ועבד יחד עם ג'ורג'נה.

טיציאן היה מראשוני האמנים אשר החזיק סדנה משלו, אליה היו מגיעים הפטרונים כדי להזמין את היצירות.

לאחר ביקורו ברומא ופגישתו עם מיכלאנג'לו אשר ביקר את עבודתו, התנתק טיציאן מהמסגרת הקווית והחל לעצב את יצירתו בכתמי צבע, ומשיכות מכחול.

ביצירתו בולטים הצבעים אדום וצהוב.

נושאי יצירותיו הם: דיוקנאות, נושאים דתיים ומיתולוגיה.

הקומפוזיציה ביצירתו עשירה ודינמית, הצבעים זוהרים.

* ונוס מאורבינו, 1538, שמן על בד, 119X165 ס"מ

מתאר את ונוס כגברת יפה ובעלת הדר מלכותי, רכה וחושנית. ונוס שוכבת על מיטה, נראית כמחכה למשרתות אשר יביאו לה את הבגדים מן הארגז הנדוניה שלה, לצידה כלב .

ונוס מודעת ליופייה ומביטה ישירות בצופה כמעודדת את הערצה של הצופים.

התמונה צוירה כנראה לרגל יום נישואיו של הדוכס מאורבינו. ועל כן האמן משתמש בסמלים המסמלים את הנאמנות בחיי הנישואים ושלום בית, הרקע הוא ביתי – משרתות, ארגז נדוניה. הכלב המסמל שלום בית ונאמנות.

ונוס מתוארת כדמות המייצגת את האהבה המציאותית ולא את האהבה מהחלומות.

עוד דברים מעניינים: