מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: אורי רם/בין הנשק והמשק -השלכות כלכליות של הגלובליזציה

מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: אורי רם/בין הנשק והמשק -השלכות כלכליות של הגלובליזציה

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

גלובליזציה ומדיניות כלכלית: ניאו ליברליזם

ניתן לתאר את השינוי כמעבר מסביבה כלכלית ממשלתית ציבורית לסביבה כלכלית עסקית פרטית, עד שנות ה70 לממשלה הייתה מעורבות מסיבית במשק, הממשלה וההסתדרות היו בשליטת מפלגת מפא"י ונוהלו למעשה ע"י אליטה אחת. בשנות ה80 חלה מהפכה במבנה הכלכלי של ישראל, את התפנית מסמל מושג ההפרטה, מאחוריו עומדת האמונה כי יושגו באמצעותה היעדים של הגדלת היעילות של המשק והעלאתו לנתיב צמיחה ההולם את הכלכלה הגלובאלית של המאה ה21. ניתן לומר כי ישראל נתונה במהלך חברתי ותרבותי כולל של הפרטה, ההפרטה במובנה הצר היא רק חוד החנית של תהליך גורף של הפרטה בכל תחומי הפעילות ועמו קריסת העולם הקולקטביסטי הלאומי על מוסדותיו ואמונותיו.

גלובליזציה ותרבות חומרית: צרכנות

מגמת ההפרטה מתבטאת במהפכה בצרכנית שהתחוללה בישראל בעשורים האחרונים. ההתפתחויות בתחום תקשורת ההמונים שינו את מקומה ותפקודה החברתי של התקשורת, כיום היא מבטאת בעיקר את הצופן הפוליטי הכפול החדש של מגזריות ומסחור שאחד מביטוייו הוא כניסת המושג רייטינג לתרבות הישראלית, תרבות הרייטינג מבטאת את התלות של אמצעי התקשורת בפרסומת המסחרית. ענף הפרסום הוא מהמחוללים הנמרצים של הגלובליזציה הן בתחום הכלכלי והן בתחום התרבותי.

במישור ההיסטורי והקולקטיבי, הקפיטליזם הפוסט פורדיסטי, המופרט והצרכני, משנה סדרי עדיפויות חברתיים ותרבותיים, לפחות באותו לפח חברתי שנהנה באופן ישיר מפירותיו. היווצרותה של תרבות פוליטית פוסט לאומית בישראל כרוכה אם כן בהתפתחויות של כלכלה מתקדמת או פוסט תעשייתית ושל חברת שפע צרכנית. על בסיס השפע הכלכלי והביטחון הפוליטי מתחולל בחברות אלה תהליך של מטריאליזציה מודרניסטית ולאחריו באופן חלקי פוסט מודרניזציה כלומר, דחיית הסמכותנות הביורוקרטית המודרנית לטובת העצמת האוטונומיה האישית ודחייתם ל מניעי ההישגיות והצמיחה המטריאליים לטובת שיפורם של המימושים והסיפוקים האישיים והתרבותיים הפוסט מטריאליים.

יש אמת בטיעונו של בל שלפיו הקפיטליזם נוטה לעבור מתרבות יצרנית סגפנית לתרבות צרכנית נהנתנית, ולפיכך התרבות הבורגנית נוטה לייצר את המשכה-היפוכה בדמות תרבות פוסט בורגנית (היפית ויאפית). במקרה של ישראל מדובר במעבר מתרבות קולקטביסטית ממלכתית הסתדרותית לתרבות אינדיבידואליסטית עסקית שיווקית.

גלובליזציה, שלום ומעמד בינוני –

במישור התרבותי, העמדה הפוסט ציונית מפרקת את הלכידות הקיבוצית, את התחושה הלאומית של הרצף ההיסטורי ואת האמונה במשמעות נשגבת ומחליפה אותן בנרטיבים שונים. הפוסט ציונות ליברלית היא היפוכה של הזהות הלאומית, מחקרים בהיבטים שונים של התרבות הישראלית מעלים את אותה תמונה, משנות ה70 התפתחה בישראל תרבות שמוגדרת כאינדיבידואליזם נהנתני. בשנות ה80 וה90 התפתח גל אחר, המבטא את התרבות הפוליטית הפוסט ציונית. המחבר נותן דוגמאות נוספות מתחום האומנות הויזואלית (ביקורת האומנות מצאה ביטוי לאנטי קולקטיביזם ולאנטי הרואיזם פוסט ציוני – הביחד הישראלי קרס), ובתחום השיח היומיומי (רואים את דמות הלא פראייר כתמונת ראי של החלוץ, כביטוי של רוח התקופה הפוסט ציונית בה הפרט מסרב להיבלע בקולקטיב או לעמוד לרשותו.

אפילו הצבא אמור להפוך לצבא של מקבלי משכורות. בשנות ה90 חלה מגמת ירידה בהנעה לגיוס ושירות ביחידות קרביות, מגמה שאוזנה אך בעיית השינוי היסודי ביחסי מדינה צבאית מול חברה אזרחית נשארת.

גם סיבוב הפרסה בתהליך השלום פעל באותו כיוון של נטישת הקולקטיביזם הלוחמני דווקא ע"י אותה קבוצה חברתית שהובילה אותו במשך עשרות שנים, ביטוי נוסף לתחושה של נטישת הקולקטיב הוא אווירת הדיכאון של אותה קבוצה בתקופת נתניהו, תחושה זו מורגשת היטב בביטויים השונים של השיח במיוחד בתקופות שהימין היה בשלטון. לא רק שההנעה האישית לשירות נמצאת בסימן ירידה אלא גם הנכונות החברתית הכללית להשקיע משאבים בביטחון נמצאת בסימן ירידה.

 בקרב קבוצת הלאום הדומיננטית בישראל, הנשא החברתי של הזהות הגלובליסטית, האזרחנית, החילונית והדמוקרטית עשוי להיות מצוי בקרב המעמד הבינוני המבוסס והמשכיל והאליטות החברתיות כלכליות. מעמד זה נבנה תוך כדי הקמת המדינה והשירות בצבא אך עתה הוא רוצה להתנתק מהקולקטיביזם המדינתי לאומי ולממש את יכולותיו האישיות והמקצועיות בחברה האזרחית. בישראל מתפתח מעמד בינוני חדש שעוסק בעיצוב, עיבוד וייצור של ידע וסמלים או של ייצוגי מציאות שנהפכים לעובדות חברתיות כשלעצמן, הוא מעמד רחב ביותר המשאב שלו הוא מומחיות רציונאלית שמספקת כלים לניווט החברה באופן רציונאלי ומשוחרר מאידיאולוגיה כביכול. מעמד זה של מקצוענים רוצה להעביר את החברה מדפוסים של לאומיות והשבטיות לדפוסים המכונים מערביים או גלובליסטיים, מעמד זה מספק את "הקאדרים" המקצועיים ואת התשתית הרעיונית לתרבות הפוסט ציונית הליברלית הן בצד המדיני בטחוני והן בצד הכלכלי חברתי שלה.

 

גלובליזציה, שלום והון –

הרצון לחדור לשווקים חדשים ולהיפך למרכז אטרקטיבי להשקעות זרות היה אחד הדחפים העיקריים לתפנית אל מדיניות השלום של ממשלת העבודה, מסיבה זו זכתה אף התפנית המדינית בתמיכה רבתי של ראשי התעשייה בישראל. שלום הוא הצעד הראשון בדרך לצמיחה כלכלית, מדיניות השלום אכן הניבה את הפירות הכלכליים המצופים, זרם ההשקעות הזרות פרץ לאחר הסכם אוסלו, עובדה שממחישה את הזיקה ההדוקה שבין הסדרי השלום לבין הגלובליזציה הכלכלית. ההשתלבות הגלובלית של ישראל תלויה במידה רבה בתדמית היציבות שלה ולפיכך במצב הביטחוני באזור, ומכאן זיקת הגומלין בין קפיטליזם ושלום בישראל כיום. המעבר מן הנשק למשק בולט אצל פרס, הוא מתווה שת"פ אזורי שמטרתו היא משיכת הון, פיתוח כלכלי, העלאת רמת הרווחה החברתית ודמוקרטיזציה פוליטית. הגלובליזציה עומדת היום בראש סדר היום של האליטה הפוליטית כלכלית בישראל והיא נקשרת הן לתהליך השלום והן להפרטה. השיח הכלכלני מנהלי רווי במסרי גלובליזציה שקוראים להגברת התחרותיות באמצעות ליברליזציה, הפרטה ויתר העקרונות הכלכליים הניאו ליברליים, וקוראים אף לקידומו של תהליך השלום באמצעותו תושג יציבות באזור.

הגלובליזציה של הכלכלה הישראלית גורמת לארגון מחדש של החברות הכלכליות ולשינוי בתפיסות הניהוליות תוך התאמה לנורמות אמריקאיות.

גלובליזציה, שלום ועבודה –

בשנות ה90 הקפיטליזם הגלובליסטי דוחף להסדר השלום במזרח התיכון, הוא יוצר נוגדנים למדיניות השלום החדשה של המעמד הבינוני והאליטה הכלכלית. הליברליזציה הכלכלית כרוכה בהגדלת אי השוויון בחברה הישראלית והעושר הפרטי החדש אינו מתחלק באופן שוויוני, אחד הגורמים לכך הוא ההפרטה. המושג נכרך בתודעה עם מושגים כמו ביזור, תחרותיות אך היא העבירה את השליטה הריכוזית במשק הישראלי מחברות בבעלות ציבורית לתאגידים בבעלות פרטית.  ההפרטה והירידה במשקל הציבורי מורידות את רמת השכר הכוללת במשק כלפי מטה. בשנות ה80 במקביל לירידה ביוקרה של הצבא והקצונה הבכירה, עלתה יוקרתה של עולם העסקים הגדולים ושל מנהליהם, שכבת העניים בישראל הולכת ומתרחבת. לרמת אי השוויון העולה בישראל גורמים נטל המס וההקצבה החברתית, ככל שנטל המס גבוה יותר יהיה יותר כסף בידי הממשלה למימון שירותים חברתיים, חלוקתו של המס בישראל פרוגרסיבית פחות מאר במדינות רבות בקטגוריית ההכנסה לנפש בה היא נמצאת.

השכבות החברתיות הכלכליות הגבוהות בישראל נוטות לתמוך בשמאל, בעבודה ובמדיניות הגלובליזציה  והשלום שלה לעומת השכבות החברתיות כלכליות הנמוכות שנוטות לתמוך בימין ובמדיניות הלוקליזציה והסכסוך שלו. המצב המעמדי מתרגם להתנהגות פוליטית באמצעות מנגנון מתווך שנקרא פוליטיקה של סטאטוס, מצד אחד מעניקה תחושת השתייכות ועצמה ומצד שני שנאה לאחר, האירוניה ההיסטורית היא שהעדפת המעמדות הנמוכים היא לימין שמתהדר ברגישות חברתית אך המדיניות הכלכלית חברתית שלו אינה שונה מזו של השמאל. האליטות נוטות לתמוך בקפיטליזם ליברלי – הגלובליים והפוסט ציונות, ואילו השכבות הנמוכות נוטות לתמוך בקפיטליזם הלאומני כלומר לוקליזם, ניאו ציונות.

אורי רם/בין הנשק והמשק – גלובליזציה ומדינת הלאום

אורי רם/בין הנשק והמשק -גלובליזציה ופוסט ציונות

 אורי רם/בין הנשק והמשק -הגלובליזציה וסתירותיה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

חמש שאלות לזיהוי חרטטנים

חמישה כללי אצבע שיעזרו להם לזהות חרטא כשאתם פוגשים אותה ולהתמודד עם טענות ומידע שמוצג בפנינו. המדריך להמנעות מחרטטנים

להשתפר: