מבוא לסוציולוגיה: בין אינטראקציה סימבולית להבניה חברתית
סוציולוגיה מתעניינת באינטראקציות אנושיות, היא מתעניינת בפעולה של אנשים בתוך אינטראקציה. האינטראקציה הסימבולית מתעניינת יותר ברמת המיקרו, היא מתחילה בסיטואציה. גישת ההבניה החברתית של המציאות נעה מרמת המיקרו לרמת ה"אמצע", היא מנסה להסביר תהליכים גדולים אבל היא מתחיל מלהסתכל על אנשים שפועלים. אלו גישות פרשניות, הן עוסקות בפעולה חברתית ולא במבנה חברתי, או באופן שבו פעולה חברתית מייצרת מבנה חברתי. אלו גישות שמקובלות מאוד בשנים האחרונות.
אם נסתכל על הציר
סטורקטורליזם:דורקהיים – מרקס— וובר— ברגר ולאקמן (באמצע),—- גופמן—— סמית:אינדיבידואליזם
הסוציולוגיה נפרשת על הציר- בין החברתי ביותר ועד האישי ביותר (התמקדות בפרטים ומתוך כך להסתכל על החברה).
גישת האינטראקציה הסימבולית
- צומחת כחלק ממה שקרוי "אסכולת שיקגו", המחלקה לסוציולוגיה באונ' שיקגו המחלקה החשובה ביותר לתקופות מסויימות בהיסטוריה. בשנות ה20 אסכולת שיקגו (שיקגו – עיר מאוד מתוכננת ואריכטקטונית. העיר בסוף המאה ה19 הייתה ענייה ובראשית המאה ה20 בנו אותה מחדש. עשירי העיר האמינו שהסוציולוגים יכולים לעזור להם והם גייסו את הסוציולוגים שעזרו להם לתכנן את העיר.) הסוציולוגים בשיקגו עסקו המון בבניית חברה עירונית וחשבו רבות גם על סיטואציות ברמות מיקרו.
- יחידות הניתוח – סיטואציה/ אינטראקציה – יחידת הניתוח היא תמיד סיטואציה (שני אנשים נפגשים בבר, מפגשי פנויים פנויות) והאינטראקציה בין האנשים בסיטואציה. השם של הגישה מלמד אותנו מה האלמנטים המרכזיים שמעניינים את הגישה הזו, שימוש בסמלים וביחסי גומלין. איך משתמשים בסמלים כדי לייצר אינטראקציה ולכונן זהויות אנושיות.
- תיאורית מיקרו – מציבה את האדם ולא את הסדר החברתי במרכז. עם זה חשוב לזכור שבסוציולוגיה זה אף פעם לא האדם היחיד! זה תמיד האדם בתוך מערכת יחסי גומלין.
- האדם מכונן את החברה – האדם תוך כדי האינטראקציות שלו מכונן את מה שאנחנו קוראים לו "חברה" . אין לנו אורגניזם שנקרא "חברה" יש לנו המון אינטראקציות שיש ביניהן המשכיות והן אלו שמכוננות את מה שבתחושה שלנו מורגש כחברה.
- האדם כיצור מעניק משמעות/פרשן – הגישה הזו נמצאת כמעט הכי רחוק על הציר של הפרשנות. ההתעניינות היא על האופן שבו בני האדם פועלים מתוך פרשנות שהם מעניקים למציאות. אנחנו גוזרים את פרשנות המציאות מסיטואציות של העבר ומהתנסויות. כאן יש הבדל על האופן שהפרדיגמה הזו שואלת שאלות לעומת פרדיגמות אחרות בסוציולוגיה.
- גישה דינאמית – זו גישה שמסתכלת על הזמן, על שינויים, על איך אנשים מעניקים משמעות ומגיבים אחד לשני.
- אין מציאות אובייקטיבית אלא אובייקטיביזציה של המציאות – המציאות לא נתפסת כאובייקטיבית, אין עובדות חברתיות המציאות לא "נמצאת בחוץ" אנחנו מכוננים אותה כל הזמן.
- המציאות היא אינטרסובייקטיבית
- דגש על התנסות (חוויה)
- מרכזיותם של סמלים
ראה גם: פרדיגמת האינטראקציה הסימבולית
