תופעות תרבותיות בלונדון של המאה ה-19

–          לונדון משמרת ריטואליים ישנים שהתקיימו בה במהלך כל ימי הביניים.

–          במהלך ימי הביניים עד לאמצע המאה ה-19 היו מוציאים אנשים להורג על כל דבר: כייסות, גנבות. האנשים הללו היו לרוב אנשים עניים שאין להם מה לאכול וגנבו על מנת לשרוד. ההוצאות להורג היו פומביות וכולם באו לראות אותן. הריטואל הזה במרכזה של העיר המשיך להתקדם גם כשהעולם נהייה מודרני יותר.

–          אחד מהמקומות שנפתחו לקהל הרחב ובו הציגו אוסף של אמצעי הענישה והגיליוטינות היה המוזיאון מאדם טוסו שנוסד ב-1802. טוסו הייתה אישה שנולדה בשוויץ, אביה עסק ברפואה ובשלב מסוים הוא החליט שהוא לא רוצה להיות רופא אלא אומן שעווה והיא למדה ממנו את האומנות הזו. לפני כן לא היו מייצרים דמויות מסוג שעווה. היא פנתה לקהל מאוד רחב. היא הייתה בצרפת שם עשתה אוסף של דמויות שעווה בגודל טבעי והגיעה עימו ללונדון. בהתחלה היא התמחתה באוסף של דמויות פושעים ובפעם הראשונה מציגה את האוסף הזה לציבור במוזיאון אותו היא פותחת. היא מכניסה למוזיאון מכשיר עינויים, כלי רצח וכדומה אותם היא קנתה מבתי הסוהר.

–          במוזיאון היא הציגה את פסליה בחדרי אימה למי שלא רוצה ללכת לכיכר העיר ולראות את התלייה עצמה. האנגלים עד היום הם עם מאוד פרדוקסלי; מצד אחד הם מעונבים, מאוד מאופקים ומנגד, הם מופרעים (משחקי כדורגל, לדוגמא).

–          הקלינק פריזן– היה מוזיאון בו הוצגו פסלים שמדמים הוצאות להורג.

–          הסטטיסטיקה מצביעה על כך שבלונדון במאה ה-19 היו בערך 80,000 זונות רחוב וזו הייתה בעיה רצינית ביותר ויצירות רבות תיעדו זאת.

–          ג'ק המרטש, "הפשע הרצחני: נקמת ההזנחה (של האיסט אנד)", פאנץ', 1885- לא היה ידוע מיהו, ובערך בתקופה של חודש הוא רצח 5 זונות רחוב, היה מוציא להם את המעיים ואת אברי המין ומסדר אותם בשורה ועד היום לא ממש יודעים מי הייתה הדמות הזאת., ג'ק היה שולח מכתבים לעיתון והיה מודיע על הרציחות. באזור בו הוא גר התגורר גם יהודי שהיה קצת מוזר והלך לזונות, ולכן ניסו לקשר אותו לרוצח הזונות. יעקב המרטש.

–          חשוד נוסף היה צייר שנקרא וולטר סירט: באיורים שלו הוא ריטש את פניהן של הזונות והדגיש את הגבר שאחרי סקס עם הזונה, גבר מושפל ובודד.

עוד דברים מעניינים: