היסטוריה פוליטית של זמננו: התבססות הפשיזם האיטלקי

היסטוריה פוליטית של זמננו: התבססות הפשיזם האיטלקי

היסטוריה פוליטית – סיכומים

סיכומים אקדמיים

התואר העממי של מוסולני היה דוצ'ה – מנהיג, איש מוביל (למעשה – דוכס).

מוסוליני הכריז על הפשיזם באיטליה ב-2 לינואר 35. אם עד אז היית האופיזציה מתפקדת, מאז האופיזציה נרדפה רשמית. אנשים שהפריעו לשלטון נשלחו לכלא, רבים עזבו את איטליה (בעיקר צרפת). הוקמו חזיתות אופזיציה מחוץ לאיטליה, היו קבוצות דמוי – מחתרת בתוכה אך למעשה לא היו מחתרות פעילות.

הארגון היחידי שהצליח לשמור על תפקוד היה למעשה המפלגה הקומוניסטית, שהייתה במחתרת. הייתה קצת תעמולה, ובסוף התארגנות בקבוצות של פרטיזנים, לקראת אמצע מלחמת העולם השנייה.

המהות של המדינה הפשיסטית, הייתה על פי הכרזתו של מוסוליני – טוטליטיריות. הוא למעשה המציא את המובן המודרני של טוטליטריזם. הוא היה איש רטורי מאוד, וקבע שהמדינה נמצאת מעל הכל, ונמצאת בכל. בכך למעשה הגדיר את הטוטליטריות. חדירה לתוך החברה האזרחית, ושליטה בחיי כולם.

תיאורטית, הרעיון הוא מעניין, אולי אווילי. מה שמעניין הוא יכולת הביצוע. יכולת הביצוע של מוסוליני בראש המפלגה, יחד עם המיליציות וכל הארגונים הפשיסטים שחבקו כל נדבך בחברה (מקצועיים; נוער; חינוך וכו') – הייתה מוגבלת, כי בכל זאת נשארו שלושה מוקדי כוח גדולים שהפשיסטים לא הצליחו להשתלט עליהם. הבדל מאוד מהותי מהטוטליטריזם בגרמניה ובריה"מ.

מוקד ראשון: מלך איטליה. לא רק נשאר בתפקידו, אלא הלך דרך ארוכה עם הפשיסטים, שדאגו לפאר ולכבד אותו, ואפילו להקים לו אימפריה. עשו זאת (הלו בתחילה היו רפובליקאים, נגד המלך, נגד הליברלים – כל מיני דברים ששורשם במקורות השמאליים של הפשיסטיים) כי לבית המלוכה הייתה לגיטימיות פוליטית, היא שהקימה את איטליה כממלכה מאוחדת, והתאריך לא היה כל כך רחוק. (הרסורג'ימנטו, איחוד איטליה ותקומתה). היו צריכים אותו כדי לשלוט באיטליה, והוא עשה זאת עד עמוק מאוד במלחמת העולם השנייה.

המלך לא פעל לבד, והרי מוקד כוח שני, איתו הפשיסטים לא יכלו להתמודד בכל שנותיהם: הצבא. היה יחסית גדול, לכאורה מנצח במלחמה. לכאורה תמך בפשיסטים בעלייתם לשלטון, בגלל תורתם של הליכה למלחמה, ראו עצמם כקשורים לצבא וכחלק ממנו. מוסוליני אמר כל הזמן שחייבים צבא חזק כדי להגשים את המטרות של איטליה. עשו את כל הציוד של הצבא, התמיכה בו – אך הצבא היה נאמן למלך, ולא לפשיסטים. יש לזכור שאם המלך היה מחליט להחיל את חוקי החירום באיטליה, והיו נותנים פקודה לצבא לעצור את המצעד על רומא, הוא היה נעצר – כי המילציות הפשיסטיות לא היו מאורגנים, היו חזקים מאוד בצעקות אך לא ברור אם בלוחמה מאורגנת; וכן הלאה.

בכל אופן, נראה שהפשיזם היה טוב למלך: גם הוא היה מעוניין בהעצמת איטליה ובהפיכתה לאימפריה.

הגורם השלישי, החזק ביותר: הכנסיה. לא רק שלא יכלו להשתלט עליה, אלא שמוסולני בחכמה רבה, הלך ופתר את שאלת רומא, שעמדה מאז איחוד איטליה כחיץ בין הכנסיה לאיטליה, שאז המדינה של האפיפיור בוטלה. בעקבות כך כזכור האפיפיור אמר שקתולי לא יכול להיות איטלקי, והשפיע רבות על הלגיטימיות של איטליה האזרחית. הלגיטימיות של הצהרת האפיפיור אומנם דעכה עם השנים, אך כשמוסולני עלה לשלטון הוא בחן דרכים לפתור את הבעיה עם הותיקן.

לכן, חתם עם הותיקן על שלושה הסכמים, שלמעשה מהווים את הסכם הפיוס בין הכנסיה לשלטון הפשיסטי. כמובן שהיה תן וקח: הפשיסטים הכירו בריבונות הותיקן ובכזכויות הכנסייה; ויותר מכך – שהדת של איטליה תהיה הקתולית. החזיר עטרה ליושנה. תמורת זה האפיפיור קיבל את הפשיזם.

האם הפך את האפיפיור לפשיסט? לא. האפיפיור אינו יכול להיות כזה: הפשיזם, כמו הדת, הן אמונות אבסולוטיות. הפשיזם, בדומה לקומוניזם, מהווה מעין דת פוליטית-אזרחית. האפיפיור כמובן מודע לכך, והוא לא יקבל על עצמו את הפשיזם. עושה מה שאיש פוליטי עושה: חותם על הסכם פשרה עם אויבו לשעבר כדי לקבל כמה שיותר נכסים שנטלו ממנו 60 שנה קודם.

הדבר המרכזי בפשיזם ובאנטי-קומוניזם שלו הוא שאינו מוכן לקבל את חלוקת החברה למעמדות, תחת זאת מחלק אותה לקורפורציות. תחת הקורפורציה מאוגדים כל האנשים השייכים לענף ייצור מסוים.

כדי שהעסק יעבוד, צריך להתגבר על אי אילו בעיות, כמו על אינטרסים מנוגדים בקורפורציות: פועל חקלאי לעומת בעל קרקעות, וכו'. ב-1927 אחת התיאורטיקנים של הפשיזם, רוקו, מנסח את חוקת העבודה של איטליה.

החוקה הייתה לשם דבר, שריינה בתוך חוק שני עקרונות מאוד חשובים.

העיקרון הראשון: איסור על הפרעת תהליך הייצור. בהיותם לאומנים, רצו שאיטליה תהיה יצרנית מוצלחת. כל דבר שמפריע לתהליך הייצור מפריע לה ולפשיזם. איסור על שביתות, וכן על סגירת מפעלים מחוסר כדאיות. פתרון: בוררות חובה. הוכנס ברמה קונסטיטוציונית. בתי הדין לענייני עבודה פשוט פועלים בצורה אוטמטית כדי להגן על אינטרס העבודה (לא כמו בתי הדין של המדינה שצריך לגשת אליהם).

נותן שליטה בידי המדינה על השוק והייצור, מבלי לגעת, וכל שכן לבטל, את הקניין הפרטי.

כל זה עובד יופי באיטליה. תהליך התיעוש מואץ, המדינה מתקדמת. המדינה הראשונה שבונה מערכת של אוטוסטראדות. מקדמים את התעשייה הכבדה.

אך אז מגיע המשבר הכלכלי העולמי ב-29. הממשלה האיטלקית, שרצתה שוק פחות או יותר חופשי שישמע למדינה, נאלצה להתערב באופן מסיבי כדי להציל את הכלכלה, ויסוד את ה-IRI, המכון לשיקום התעשייה.

המכון סיפק הלוואות מאוד גדולות כדי להציל את התעשיות האיטלקיות. זוהי צורה של התערבות ממשלתית ישירה. סיפקו בעיקר להון הגדול, התעשיות הגדולות. לא הצילו עסקים קטנים ולא דאגו לאנשים הקטנים. כמו שחוקת העבודה שלכאורה הייתה אמורה להיות נייטרלית, פעלה באופן כללי לטובת המעסיקים.

כלומר המדינה הקואופרטיבית פעלה באופן קפיטליסטי. לכן בעלי האמצעים מאוד תמכו בפשיסטים אז. 

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: